עמיות:

קולות רבים בסימפוניה הרב קולית של היהדות

​יובי תשומה-כץ היא יזמית ופעילה חברתית, בעלת ניסיון של עשרים שנה בהדרכה ובעבודה קהילתית. היא עבדה בתור רכזת מועדון נוער, מנהלת בית ספר שדה שורק של החברה להגנת הטבע ומפתחת תוכנית להכשרת מנהיגים צעירים בקרב נוער בסיכון. בשנת 2005 הייתה ממייסדי עמותת "חברים בטבע – העצמה קהילתית" המקימה גרעינים של יוצאי אתיופיה וישראלים ותיקים בשכונות שבהן ריכוז גדול של יוצאי אתיופיה.

גם היום היא מתנדבת של הגרעין ומדריכה סדנאות בנושאי זהות, חקלאות אורגנית, הורות והנרטיב של הישראלים יוצאי אתיופיה. ליובי תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל וחינוך מהשלוחה של אוניברסיטת בר-אילן באשקלון. לאות הוקרה על פעילותה החברתית נבחרה להדליק משואה בטקס יום העצמאות התשע"א, שנערך בסימן "ערבות הדדית". באותה שנה קיבלה את פרס ראש הממשלה ליזמות, וזכתה בפרס מתנאל למנהיגות פורצת דרך.

נולד במרוקו. את ה-PHD קבל מאוניבסיטת ג’נבה בהנחיית פרופ’ ג’ורג’ סטיינר. פרופסור אמריטוס של אוניברסיטת שסטרסבורג. עמית-חבר של המכון האוניברסיטאי הצרפתי (IUF). למד באוניברסיטאות ג’נבה ולוזן (שוויץ), לאואל (קוויבק, קנדה) ושמש כפרופ’ אורח באוניברסיטה העברית בירושלים מאוקטובר 2011 עד אוגוסט 2016. החל מאוקטובר2017 מלמד באוניברסיטת בר אילן בחוג למחשבת ישראל.
פרסם תריסר ספרים ביניהם הקריאה האינסופית עם הקדמה של עמנואל לוינס (פריס. 1987), שזורים. האות והמשמעות בפרשנות היהודית (פריס, 2008), שכחת האות (פריס, 2017) ואסכולת פריס (שטראסבורג, 2017). תרגם לצרפתית שלושה ספרים של י. ליבוביץ.
מעוטר כ- Chevalier de l’Ordre des Palmes Académiques

לורה עלתה בגיל 6 מאוקראינה,  מסיימת תואר שני במדיניות ציבורית במסלול מצטיינים . הייתה  ראש מכינת רבין במשך 3 שנים העוזרת הפרלמנטרית של ח"כ שלי יחימוביץ.   נשואה ואם לשניים .

כיום סמנכלי'ת מכון "שחרית" -  המגדיר את עצמו כמכון לחשיבה ועשייה לפוליטיקה של טוב משותף פעילות המכון שואפת לקדם שותפות חברתית חדשה בין כלל הקהילות בחברה הישראלית ולבנות עתיד משותף ,  דרך בניית מערכות יחסים המבוססות על אמפתיה אמון רצון אמיתי להקשיב ושיתופי פעולה עם האמונה ששיח פתוח יכול לשנות את כולנו .

 שותפה לקבוצת "דור אחד וחצי" – 

קבוצה חברתית של צעירים שעלו מברית המועצות בשנות ה-90 וכותבים על הקול הרוסי בחברה, מתוך תחושה שאין לו מספיק ביטוי

לעמוד של דור 1.5 - לחצו כאן

אלי עמיר נולד בבגדד, עיראק, בשם פואד אליאס נאסח חלסצ'י. עלה לישראל לפני שמלאו לו 13 שנים, נקלט עם משפחתו בבית עולים, מעברה ומשם הצטרף לחברת נוער של עליית הנוער ויצא לקיבוץ משמר העמק. בראיון שנתן בפסטיבל מספרי הסיפורים וכן בספרו "תרנגול כפרות" טען כי במהלך שהותו בקיבוץ זכה ליחס מזלזל ולגזענות מצד יוצאי אירופה ששהו בקיבוצים. בשנת 1954 עבר לבדו לירושלים והחל ללמוד בבית ספר ערב לנערים עובדים ולעבוד כנער שליח במשרד ראש הממשלה. אחרי שסיים את לימודיו התגייס לצה"ל.

לדבריו, שנותיו במשמר העמק היו חשובות ומכריעות, רצופות קונפליקטים עם דמות הצבר ועם עצמו. עם זאת, היו אלה שנים מבורכות של היחשפות לתרבות הארץ והמערב. בתקופה זו נחשף לאבות המייסדים שראה בהם דמויות מופת. הוא טען שהכאב הגדול מכל עבורו הוא פסילת תרבותו של האחר. הכפייה התרבותית הייתה שגויה ומקוממת, לדעתו לא ניתן לתלוש את האדם משורשיו התרבותיים. הוא דוגל בתרבות המערבית אך השינוי חייב להיות איטי, מאוזן ובקצב המתאים לכל קבוצה ושבט והוא חייב לבוא כתוספת ולא במקום. בספריו ביטא בין היתר את ייסורי העלייה והקליטה, משבר התרבויות, מזרח ומערב, הזר והשונה, חלש מול חזק, ותיק ועולה שצריך לעצב את עצמו בחברה משתנה.

בשנת 2006 הציע הבלוגר אורי קציר יחד עם גורמים נוספים לבחור באלי עמיר לנשיא המדינה. ההצעה זכתה להדים רחבים בתקשורת הישראלית ובעיקר בתקשורת הערבית: השבועון המצרי הנפוץ "רוז אל-יוסוף" שיבח את ההצעה והדגיש כי יצירתו של עמיר מעוגנת בשפה ובתרבות הערבית. עמיר השיא משואה ביום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל, שעמד בסימן יובל שנים לאיחוד ירושלים.

לעמיר שלושה ילדים.

המופע: התקווה

ד״ר אסתרית בלצן

מופע מלהיב ומרתק בעקבות מחקר מהפכני ועדכני.

מסע אישי בינתחומי סביב ההמנון הלאומי: מן התפוצות אל הארץ, מהפולנים לרומנים, מהתפילות לשירי המחאה, משירי-העם לאולם הקונצרטים, ממוצרט, לשופן ולסמטנה, מהרצל עד סאבלימינל...

ד"ר אסתרית בלצן, פסנתרנית ידועה ומוזיקאית פורצת דרך, יוצרת מודל קונצרט ייחודי המשלב קלאסיקה ומולטי-מדיה, שהפך לסיפור הצלחה עולמי ולמודל לחיקוי. מחקרה ו"מופע התקווה" זכו לפרסי שר החינוך, שרת התרבות והקצונה בצה"ל. 370 הופעות , ב- 20 מדינות, 5 יבשות, 4 שפות.